עצי זית

עצי זית הם סוג של עצים ושיחים רב שנתיים במשפחת הזיתים. עץ דו מיני ואינו צריך בעזרה לצורך האבקה. ישנם כ-40 מינים שבהם 140-180 זנים של עצים קטנים עד בינוניים בעלי פרי. הנפוץ ביותר בישראל הוא הזית האירופי. גובה רוב עצי הזית נע בין 2.5-5 מטרים ויש מינים בודדים ננסיים ומינים מסוימים גם מגיעים לגובה של 12-15 מטרים. עץ הזית, הידוע באריכות ימיו, התגלה לראשונה לפני אלפי שנים בנחל אורן שבכרמל כצמח בר בעל פרי קטן. בעראבה שליד כרמיאל נמצאו מספר עצי זית שהוערכו כבני יותר מ- 3,000 שנים. עץ הזית חזק והוא עמיד בכל פגעי הטבע והאדם. השורשים של עץ הזית מאכסנים מזון, חומרי ההזנה נאגרים בעונת החורף ונשמרים לעונת הקיץ. אדמה מאווררת ומנוקזת תסייע לעץ הזית בהוצאת שורשים חדשים שיהוו גיבוי לשורשים הוותיקים. כיום עץ הזית נפוץ ברוב המדינות המפותחות ומשמש למאכל הפרי, הסקה, ייצור שמן וכן גם לנוי. הפריחה בעץ מתחילה בתחילת האביב, העץ מוציא אלפי פרחים קטנים בצבע לבן וצהוב ורק חלקם מגיעים לשלב החנטה באמצע הקיץ. צבע הזיתים יכול להיות ירוק, שחור, סגול, חום ולעיתים רחוקות אדום כמובן לפי זן העץ. בתקופת האביב מתחיל גם תהליך בניית והתקשות הגלעין. באמצע הקיץ העץ יאט קצב הצימוח של העץ וימשיך את תהליך צמיחתו בעונת הסתיו. חורף קר יסייע בהתמיינות של הפקעים במיוחד בחודשים דצמבר- ינואר. לאחר תהליך זה מתחילה הפריחה בעץ בערך חודשיים ולאחר מכן העץ מניב את הפירות שמתחילים בתהליך הצטברות החלק הרך העוטף את הגלעין ואוגר את השמן בתוכו. בשלב זה מאוד חשובה השקיה סדירה. בשנת יבול טובה יכול לקרות מצב של סירוגיות, כך קורה שהעץ מניב פירות לרוב אך לא מייצר ענפים חדשים לשנה הבאה וכך תיגרם הקטנה של היבול לשנה הבאה. עונת המסיק של הזית מתחילה באוקטובר ויכולה להימשך עד דצמבר.

השיטות למסיק זיתים:

מסיק ידני- שיטה איטית, הקטיף נעשה ידנית ולרוב מבוצעת בכפרים ערבים או בבתים פרטיים המגדלים עצים בחצר הבית.

מסיק מנערת/ בוצרת– שיטה מתקדמת, פריסת יריעה מתחת לעצים וטרקטור או בוצרת (סוג של טרקטור לבציר ענבים וזיתים) שקשור לגזע העץ בעזרת זרוע הידראולית הגורמת לניעור של העץ למספר שניות, הפרי נופל ליריעה ומשם האיסוף מתבצע יותר בקלות לעגלה או כל כלי איסוף.

זני עצי זית:

סורי- מקורו מלבנון והוא הזן הנפוץ ביותר בישראל וגדל בעיקר באזור הגליל ומגדליו העיקריים הם מהמגזר הערבי. הזית הסורי בינוני בגודלו וניתן לכבישה בשיטות שונות. רגיש למחלות ומזיקים עין הטווס, זבוב הזית, מחלת הדוררת.

נבלי מוחסן- נפוץ באזור יהודה ושומרון. מתאפיין באיכויות שמן גבוהות, השמן עדין ובעל איכויות טעם וריח גבוהות ביותר. הפרי בינוני עד גדול ובעל קליפה עבה. משמש לכבישה ובעיקר לזית מגולען. רגיש לעין הטווס ולסס הנמר.

ברנע- שמו ניתן לו בעקבות פיתוח של מכון ולקני בקדש ברנע ע”י פרופ’ שמעון לביא. זהו זן שגדל בצורה אינטנסיבית, בעל צמיחה מהירה לגובה ונותן יבולים יציבים. פרותיו גדולים יחסית וצורתם מוארכת עם פיטם בולט בקצה הפרי, משמש בעיקר להפקת שמן ומעט לכבישה. רגיש מאוד לסס הנמר ורגישות מועטה לעין הטווס.

מעלות- מקורו בישראל, פותח ע”י המכון הוולקני.  הפרי שלו קטן ומיועד לשמן בלבד. עמידות מלאה לעין הטווס.

פיקואל- מקורו מדרום ספרד. שמו ניתן לו בגלל צורתו המזכירה כיפה של הר pico בספרדית משמעותו הר. בעל כושר הפריה עצמית, מתאים גם לשמן וגם לכבישה, רגיש מאוד לדוררת ומומלץ שלא לשתול אותו באדמה בה גידלו תפו”א, חצילים וכותנה.

קורנייקי- מקור מיוון מהאי סמוס. מאופיין בפריחה מוקדמת וייצר הרבה אבקה. מתאים יותר לקטיף ידני בגלל חיבור חזק של הפרי לענף. זהו עץ עמיד ליובש ובעל עמידות לעין הטווס ובעל רגישות נמוכה לדוררת. מייצרים ממנו שמן בלבד ולא מתאים לכבישה.

פישולין- מקור מצרפת. צמיחתו אנכית וענפי הצימוח פראיים ומסודרים היטב במרחב. זן זה מפרה כמעט את רוב הזנים ומרבית הזנים האחרים מפרים אותו. הזית הירוק שלו מתאים למאכל והשחור לשמן. עמיד בפני מזיקים. טעם השמן פירותי.

לצ’ינו- מקורו מאזור טוסקנה שבאיטליה. מיועד לשמן בלבד. מאופיין בצמיחה חזקה ומפוזרת וענפיו לעיתי פונים כלפי מטה. פריחתו יחסית מאוחרת ואינו עמיד לחום ויובש, אך עמיד לבקטריה סביסטנוי ולעין הטווס. עשיר בוויטמין E .

פרנטויו- מקורו מצפון איטליה, טוסקנה. וכמו הלצ’ינו גם הוא מיועד לשמן בלבד. מבנה העץ חצי זקוף עם נוף מפוזר. פרי בינוני דמוי ביצה. רגיש לאקלים חם ולא נותן פרי באזורים אלו. עשיר בשמן באיכות גבוהה, בעל ארומה פירותית.

קורטינה- מקור מפוליה הנמצאת בדרום איטליה. ענפיו ארוכים ובעל נוף פראי. זן זה עקר לעצמו וצריך זן מפרה. הפרי שלו גדול 5-6 גרם מאורך ודמוי ביצה. מבשיל באמצע העונה ובמידה והקדים להבשיל ינשור מהעץ. עמיד בכל תנאי מזג האוויר ולרוב המזיקים. שמן בעל טעם פירותי חזק, מריר, בעל איכויות טעם וריח טובות מאוד.

ארביקינה- מקור הזן מקטלוניה שבספרד. מבנה העץ נמוך ומעוגל ובעל צימוח בינוני. הפרי שלו קטן כדורי וסימטרי. במסיק הפרי שחור. עמיד לקור. רגיש למזיקים כינמת הזית השחורה וזבוב הזית. זן עליו נבנתה שיטת הבוצרת. שמן ארומאטי בעל טעם פירותי.

מנזנילו- מקור הזן מספרד. משמש בעיקר למאכל, בעל פרי בינוני עד גדול 3-5 גרם וניתן לחירצון בקלות. זן זה עקר לעצמו וצריך הפריה ע”י זנים אחרים. הפרי נמסק מוקדם בספטמבר לכבישה כשהפירות עדיין ירוקים (בוסר). כשהפרי בשל כובשים בכבישה ספרדית. בכבישה מזרחית הזית מאבד מאיכותו ומתאים יותר לזיתים ללא חרצנים. רגישות גבוהה למזיקים.

סנטה קטרינה- מקורו טוסקנה שבאיטליה. יבול בינוני ואחוזי שמן יחסית נמוכים. זקוק לזן מפרה והינו משמש מפרה למנזנילו. הפרי גדול אלפסי ולא סימטרי. עמיד מפני מזיקים ולמזג אוויר קר.

קלמטה- מקורו מעיר קלמטה השוכנת ביוון ומכאן גם שמו. מזהים אותו לפי עליו הגדולים פי 2 משאר הזנים ופירותיו גדולים אף הם. לרוב משמש הפרי לכבישה ולא לשמן. המסיק נעשה בצורה ידנית על מנת למזער פגיעה בפרי בשיטות האחרות. זן זה רגיש לקור ועמיד במזג אוויר חם. רגיש לדוררת אך עמיד בפני זבוב הזית.


מעוצב בונסאי