אבוקדו

עץ פרי סובטרופי ירוק עד, חד ביתי ופרחיו קטנים ודו מיניים וקיימים כ- 15 זנים. מוצאו של האבוקדו הוא מרכז אמריקה ומשם הפיצו אותו הספרדים לאמריקה הדרומית, אפריקה, אסיה וארה"ב. לישראל הובאו עצי האבוקדו ע"י נזירים ממנזר השתקנים בלטרון, שם  עפ"י שמועות, נמצאים עצי האבוקדו הוותיקים ביותר בישראל. בתחילת שנות ה-20 של המאה ה-20 הובאו העצים המורכבים הראשונים וניטעו בבית הספר החקלאי מקווה ישראל.

בישראל מגדלים מספר זנים של אבוקדו:

  • אטינגר- זן בעל קליפה דקה ירוקה וחלקה, מבשיל באמצע ספטמבר, מוקדם בעונה לעומת שאר הזנים. צורתו אליפטית.
  • פוארטה- זן בעל קליפה דקה ירוקה, מחוספס, מבשיל באמצע העונה וצורתו נוטה לאגס.
  • האס- הזן הנפוץ בעולם, צורתו אלפטי אגסי וקליפתו ירוק- שחור מחוספסת מאוד. מבשיל באמצע אוקטובר.
  • פינקרטון- הכלאה של האס, קליפתו ירוקה ומחוספסת קלות, מבשיל בסוף נובמבר וצורתו אגסית.
  • גליל- מבשיל בסוף אוגוסט, קליפתו ירוקה מבריקה וצורתו מוארכת וצרה.
  • נבאל וריד- צורתם עגולה ושניהם זני סוף העונה. את הריד ניתן לשמור ולהאריך את תקופתו על העץ עד ספטמבר ע"י השקייה נכונה.

פרי האבוקדו בישראל נחשב לפרי הייצוא השני בחשיבותו אחרי פירות ההדר וזוכה לפופולריות רבה בשוקי אירופה ובייחוד בגרמניה וצרפת. גובהו של עץ האבוקדו מגיע ל-15 מטר והקטיף נעשה ידנית ובעזרת מנוף קטן (אפרון) שבעזרתו ניתן להגיע אל הפירות הצומחים בגובה. אבוקדו אינו מבשיל על העץ אלא רק לאחר קטיפה והפירות נמכרים קשים ולוקח להם כמה ימים להגיע לריכוך ולאכילה ולשם כך ניתן לעטוף אותו בנייר או להניח בקערה יחד עם בננות והם גורמים להאצה בתהליך ההבשלה. האבוקדו משמש גם בתעשיית הקוסמטיקה לייצור קרמים טבעיים ותכשירי שיער ויש כאלה שרוקחים בבית קרם טבעי לעור הפנים עם מרכיבים נוספים.

טיפול בעץ האבוקדו:

שתילה- על מנת שהעץ יצמח כראוי, מומלץ לשתול אותו באזורים שלא סובלים מקרה משום היותו עץ טרופי. מיקום העץ יהיה באזור חשוף לשמש ישירה רוב שעות היום, מוגן מפני רוח ובקרקע מנוקזת.

דישון- העץ ניזון בדרך כלל ע"י מי ההשקייה שהם מספקים את היסודות שזקוק להם זרחן, אשלגן וחנקן. במקרים בהם מתגלה חוסר ביסודות אלה יש לרסס את העלווה. בעץ בגידול ביתי מומלץ לשים כ-5 ליטר קומפוסט ולערבב עם 10 ליטר אדמה גננית בבור השתילה.

השקיה- כמות המים הניתנת לעץ תלויה בגודלו, בקרקע ובעונה. בקרקע קלה יש להשקות במעט מים ולעיתים קרובות יותר ובאדמה קטנה יש להשקות בכמויות קטנות. בתקופת ההחנטה והפריחה חשוב מאוד לדאוג להשקייה נכונה ובמידה ויחסרו מים יאבדו כל הפרחים והחנטים.