חרוב

עץ החרוב הוא עץ ירוק עד דו ביתי ממשפחת הקסאלפיניים וכל עץ מכיל פריחה זכרית או נקבית. מוצאו הוא מזרח הים התיכון. החרוב המצוי הינו עץ מוגן בארץ. גובה העץ מגיע לגובה של 10-15 מטרים. גדל באזורים נרחבים בישראל בכרמל, בגליל, הרי ירושלים וברכסי הכורכר. שמו של עץ החרוב בא מלשון יובש- חרבה בגלל תכולת המים הנמוכה. ויש הסבורים שהשם ניתן בגלל דמיון הפרי לחרב. פריחת העץ מתחיל באוקטובר וסיום הבשלת הפירות הוא באוגוסט של שנה שאחרי. לפרחי הזכר יש ריח חזק. לחרוב פרי דמוי תרמיל באורך של עד 20 ס"מ ובו יש 10-15 זרעים. זרעי החרוב דומים זה לזה ובעלי משקל זהה. בימי קדם השתמשו בזרעים של החרוב למידת משקל של זהב. מעץ החרוב ניזונים בהמות אשר עם הזמן למדו לטפס על העץ ולטענת היוונים הם אלו שגרמו לריבוי עצי החרוב על האי בכך שפיזרו את הזרעים. כיום קולים וטוחנים את החרוב ומכינים ממנו אבקת חרובים שממנה מייצרים מוצרים שונים בתעשיית האוכל כגון, ממרח חרובים, שוקולד חרובים. מייצרים גם מפרי החרוב גומי המשמש לטקסטיל, תרופות וקוסמטיקה. תכונותיו הרפואיות של עץ החרוב, משמש כתרופה נגד שלשול, דימומים פנימיים, סוכרת, בעיות בדרכי נשימה ושיעול  ופצעים בפה. יהודי מרוקו היו נוהגים להרתיח את זרעי החרוב לילה שלם עד שמתקבלת שכבת ג'לי בחלק העליון של הסיר והיו מגישים את זה לבני זוג מיד אחרי החתונה כדי שיהיה להם מרץ לירח דבש פורה. יש גם אמונה שחרוב עוזר לפריון האישה.